מה חדש
שבועיים לפני ערב "יניקת שירה", בו נערכה הופעה של משוררים ומוזיקאים, הקלטנו את המשתתפים באולפן ההקלטות של הוסטל איילון. את התוצאה אפשר לשמוע כאן: /http://www.myspace.com/shiraivrit קרא עוד
שמשון קורא
אז שמשון החליט, ושמשון זה אני, אז אם הוא החליט - מה אני אגיד, ללכת לראות איפה המשוררים ממלאים טוטו, כי הטוטו מקדם את הספורט בישראל. בקיצור, חיפשתי בית-קפה עם שם כמו "מפגש פלה", "המקום של בניון", "אצל בנאדו", ובסוף מצאתי מקום כזה, "הנסיך הקטן". קרא עוד
דקה הוא כתב עת לשירה, גליונו הראשון יצא בינואר 2007 (וכבר אזל מזמן מן המדפים). כתב העת נולד מתוך פעילות שטח של כשנתיים של שלושת העורכים: בעז יניב, ערן צלגוב ורוני הירש, שכללה הקראות שירה ספונטניות יותר ופחות, בעיקר במקומות לא שגרתיים - פיצוציות, שווקים, רחובות הומים. כתב העת משמר את המגמה החוצה ואל הקוראים, ומציג מדי גיליון כעשרה יוצרים, בעברית ובתרגום (המופיע תמיד לצד המקור), בצילום ובהגות. דקה נמכרת במחיר עלות, אך מבלי לחסוך דבר לא בצורה ולא בתוכן. היא מעוצבת כמו מחברת בית ספר מן הסוג הפשוט, אך כל שיר זוכה לתושבת ראויה, ולשכנים נאים.
דבר המערכת:
מחשבות ראשונות בדקה השנייה.
במלאת ארבעים שנה למלחמת 1967, מלחמה שאת תוצאותיה אנו חוגגים מדי מהדורת חדשות מיוחדת יותר או פחות, אנו ממשיכים במהלך שהתחלנו בחורף האחרון. שירה פתוחה לכול. רעש חגיגות הארבעים אינו צריך להבליע את רחש השירה.
התאריך מאפשר את הפסטיבל אך אינו מונע את העוול המתמשך. מדי יום, מדי דקה. על כן דקה זאת לא תתקשט בצבעי פסטיבל הכיבוש. התגייסותם הפתאומית של עשרות אמנים ומשוררים לטובת שתיית יין ודיבור על הכיבוש מחזקת את תרבות ה'כותבים ובוכים'. מבחינתנו ההתעסקות בפוליטי באמנות, בשירה, סמוך כל כך לזירת הפשע, היא בלתי נמנעת. אך יש להעמיד את מעשה האמנות במקומו − כלומר, הוא אינו מספק ואינו ממצה את המחאה.
ספרות טובה צריכה להתייחס לממדים שאינם קשורים בהכרח למתרחש במדינה באופן המיידי ביותר. היא תגיע לשם בכל מקרה. המציאות תימצא במילה המדויקת. בשיר המהודק. שחורת, חורק, חורך בתודעה, ומאפשר תנועה מעבר למחסומים, לגדר לחומה. השירה אינה באה להקל ראש בסבל, או להקל את הסבל, שכן זה מעבר לכוחה והיא איננה מתיימרת ואל-לה להתיימר לעשות כן. השירה היא הדיבור ההיסטרי, הבא לנער את הסדר הקיים, הנע לאורך בקיעי השיח ומאפשר את ההתפרצות.
הגיליון השני נפתח עם ניסוי. שירהּ של המשוררת הארגנטינאית אליסיה פרטנוי שזהו תרגומה הראשון לעברית. השיר אינו ניסוי כלים. ניסוי זה הוא הד לכיוונה של דקה. שירה שאינה עושה הנחות − לא לפוליטי ולא לפואטי. המעשה הפואטי אינו נופל מזה הפוליטי אם הוא מעורר מחשבה על השפה ודרך המחשבה. ברוח זאת, גם הפעם מופיעים בדקה משוררים צעירים לצד ותיקים, גם הפעם תרגום לצד מקור, מתוך החלטה מודעת − לא להסתיר עקבות.
זוהי רק ההתחלה, קחו לעצמכם דקה, ועברו לדף הבא.
דבר המערכת:
מחשבות ראשונות בדקה השנייה.
במלאת ארבעים שנה למלחמת 1967, מלחמה שאת תוצאותיה אנו חוגגים מדי מהדורת חדשות מיוחדת יותר או פחות, אנו ממשיכים במהלך שהתחלנו בחורף האחרון. שירה פתוחה לכול. רעש חגיגות הארבעים אינו צריך להבליע את רחש השירה.
התאריך מאפשר את הפסטיבל אך אינו מונע את העוול המתמשך. מדי יום, מדי דקה. על כן דקה זאת לא תתקשט בצבעי פסטיבל הכיבוש. התגייסותם הפתאומית של עשרות אמנים ומשוררים לטובת שתיית יין ודיבור על הכיבוש מחזקת את תרבות ה'כותבים ובוכים'. מבחינתנו ההתעסקות בפוליטי באמנות, בשירה, סמוך כל כך לזירת הפשע, היא בלתי נמנעת. אך יש להעמיד את מעשה האמנות במקומו − כלומר, הוא אינו מספק ואינו ממצה את המחאה.
ספרות טובה צריכה להתייחס לממדים שאינם קשורים בהכרח למתרחש במדינה באופן המיידי ביותר. היא תגיע לשם בכל מקרה. המציאות תימצא במילה המדויקת. בשיר המהודק. שחורת, חורק, חורך בתודעה, ומאפשר תנועה מעבר למחסומים, לגדר לחומה. השירה אינה באה להקל ראש בסבל, או להקל את הסבל, שכן זה מעבר לכוחה והיא איננה מתיימרת ואל-לה להתיימר לעשות כן. השירה היא הדיבור ההיסטרי, הבא לנער את הסדר הקיים, הנע לאורך בקיעי השיח ומאפשר את ההתפרצות.
הגיליון השני נפתח עם ניסוי. שירהּ של המשוררת הארגנטינאית אליסיה פרטנוי שזהו תרגומה הראשון לעברית. השיר אינו ניסוי כלים. ניסוי זה הוא הד לכיוונה של דקה. שירה שאינה עושה הנחות − לא לפוליטי ולא לפואטי. המעשה הפואטי אינו נופל מזה הפוליטי אם הוא מעורר מחשבה על השפה ודרך המחשבה. ברוח זאת, גם הפעם מופיעים בדקה משוררים צעירים לצד ותיקים, גם הפעם תרגום לצד מקור, מתוך החלטה מודעת − לא להסתיר עקבות.
זוהי רק ההתחלה, קחו לעצמכם דקה, ועברו לדף הבא.