מה חדש
שבועיים לפני ערב "יניקת שירה", בו נערכה הופעה של משוררים ומוזיקאים, הקלטנו את המשתתפים באולפן ההקלטות של הוסטל איילון. את התוצאה אפשר לשמוע כאן: /http://www.myspace.com/shiraivrit קרא עוד
שמשון קורא
אז שמשון החליט, ושמשון זה אני, אז אם הוא החליט - מה אני אגיד, ללכת לראות איפה המשוררים ממלאים טוטו, כי הטוטו מקדם את הספורט בישראל. בקיצור, חיפשתי בית-קפה עם שם כמו "מפגש פלה", "המקום של בניון", "אצל בנאדו", ובסוף מצאתי מקום כזה, "הנסיך הקטן". קרא עוד
אלת המסטיק – שיח מקומי
אלת המסטיק הוא כתב עת חיפאי חדש לספרות והגות מקומית.
אלת המסטיק חותרת ליצירת סביבה תרבותית-אמנותית אלטרנטיבית ותומכת בבירת הצפון, כי, אחרי הכל, חיפה היא העיר השלישית בגודלה.
אלת המסטיק הוא פרויקט קהילתי בה במידה שהוא עבודה של העורכות אותו, הוא נסיון לייצג את מה שעד עכשיו נתפש כבלתי-ניתן לייצוג, תרבות חיפאית וצפונית אלטרנטיבית, אלת המסטיק צומחת מתוך שיתופי פעולה אורגניים שהתרחשו בחודשים שקדמו להוצאתה.
הגיליון נחתם ב"שיר פרנקופוני" לכרמית רוזן, הנגמר במילים,
אך עוד אני משחיזה
לשון, מזמזמת זדון ומחרחרת
חימה, אביט בפיותיהם
בעיניים כלות, בכמיהה
נבוכה: גם אני רוצה למלא פי קרואסונים, קפה
וגבינה מריחה. גם אני רוצה להתעלות
בשירה שקולה, צלולה,
שזוהרת בה כל אות,
אך אני משוררת חדשה, נגזר עלי לבעוט.
השיר מבטא יפה את המתח בו פועל "אלת המסטיק-שיח מקומי", מצד אחד משיכה עזה לתרבות בורגנית גבוהה, שבחיפה נתקעה אי-שם במחצית שנות השמונים של המאה העשרים, ומצד שני דחף אדיר לבעוט. לבעוט בפריפריה, לבעוט במרכז, לבעוט בתבניות המקובלות, לבעוט במה שנתפש כאלטרנטיבה, לבעוט בגזענות, לבעוט בניסיונות להאחיד את מה שמן הראוי להפריד, להפריד בין מה שכבר מאוחד.
מתוך ההקדמה ל"אלת המסטיק-שיח מקומי" -
"למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" למתי שמואלוף פותח את הגיליון, ומיד אחריו בחרנו לשים את "שיר אהבה ישראלי" ליונתן בן-עמי. הבחירה להצמיד את הטקסטים מנסה לחתור לתיאור המורכבות, בה הפוליטי כופה עצמו על האישי ודורש להתעסק בנושאים הבוערים שהם חלק מהקיום הלבנטיני, מתוך הכרה בכך שהתכנים הפוליטים והאינטימים בלתי נפרדים. אבל מהו בעצם הפוליטי? תשובה אפשרית עולה מתוך הטקסטים הכלולים בגיליון זה.
גם תפישת גוף היא פוליטית, כך גם דיכוי נשים בחברה פטריאכלית, כמיהה למערביות, מחשבות על זהות ישראלית אפרופו שאלת האנטישמיות, הכיבוש המתמשך והסכסוך הישראלי-פלסתיני המדמם. ברצוננו לתת במה לקולות יצירתיים והגותיים שמאפשרים בחינה ביקורתית ומורכבת של הסיטואציה הפוליטית, לייצר שיח ער סביב המקום בו הפוליטי, החברתי והאישי מתחברים לכדי מארג של זהויות ופערים.
אלת המסטיק אינו עוד כתב עת לשירה, פרט לשירה ניתן למצוא בו גם מסות, פרוזה ואמנות בארבעים ושמונה עמודיו. הגיליון כולל את המסה "אל תגעו לי באנטישמיות! ובעצם, למה לא?" מאת אסף תורג'מן. תורג'מן קורא להמרת השיח המושגי על אנטישמיות לשיח פוליטי-חברתי שמחויב לבני-אדם ולמקום בו אנו חיים, שרואה בעצם הכלת המושג אנטישמיות על שנאת כל מיעוט נרדף, ולאו דווקא שנאת יהודים, פיתרון הומני שלוקח ברצינות כל גילוי שנאה, ולא מייצר איזה מדרג גזעני מיסודו של שנאה. לטם רוטביין-שר עונה לאסף במסת תגובה, מתייחסת אל טיעוניו, את חלקם היא מקבלת ואת חלקם היא שוללת מתוך תפיסת עולמה.
דיאלוג זה הוא חלק מהדרך שאלת המסטיק משרטטת לעצמה, יצירת דיאלוג, ומחשבה שמגיבה למחשבה אחרת ומודעת לכך שאינה מתקיימת בריק.
משתתפות ומשתתפים בגיליון: אסף תורג'מן, אימן אגבאריה, כרמית רוזן, נטע רם, שחר סיון, יונתן בן עמי, לטם שר-רוטביין, ס. טסטר, יצהר ורדי, ערן מוסקוביץ, מתי שמואלוף, מיטל נסים, לילך ובר.
אלת המסטיק הוא כתב עת חיפאי חדש לספרות והגות מקומית.
אלת המסטיק חותרת ליצירת סביבה תרבותית-אמנותית אלטרנטיבית ותומכת בבירת הצפון, כי, אחרי הכל, חיפה היא העיר השלישית בגודלה.
אלת המסטיק הוא פרויקט קהילתי בה במידה שהוא עבודה של העורכות אותו, הוא נסיון לייצג את מה שעד עכשיו נתפש כבלתי-ניתן לייצוג, תרבות חיפאית וצפונית אלטרנטיבית, אלת המסטיק צומחת מתוך שיתופי פעולה אורגניים שהתרחשו בחודשים שקדמו להוצאתה.
הגיליון נחתם ב"שיר פרנקופוני" לכרמית רוזן, הנגמר במילים,
אך עוד אני משחיזה
לשון, מזמזמת זדון ומחרחרת
חימה, אביט בפיותיהם
בעיניים כלות, בכמיהה
נבוכה: גם אני רוצה למלא פי קרואסונים, קפה
וגבינה מריחה. גם אני רוצה להתעלות
בשירה שקולה, צלולה,
שזוהרת בה כל אות,
אך אני משוררת חדשה, נגזר עלי לבעוט.
השיר מבטא יפה את המתח בו פועל "אלת המסטיק-שיח מקומי", מצד אחד משיכה עזה לתרבות בורגנית גבוהה, שבחיפה נתקעה אי-שם במחצית שנות השמונים של המאה העשרים, ומצד שני דחף אדיר לבעוט. לבעוט בפריפריה, לבעוט במרכז, לבעוט בתבניות המקובלות, לבעוט במה שנתפש כאלטרנטיבה, לבעוט בגזענות, לבעוט בניסיונות להאחיד את מה שמן הראוי להפריד, להפריד בין מה שכבר מאוחד.
מתוך ההקדמה ל"אלת המסטיק-שיח מקומי" -
"למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" למתי שמואלוף פותח את הגיליון, ומיד אחריו בחרנו לשים את "שיר אהבה ישראלי" ליונתן בן-עמי. הבחירה להצמיד את הטקסטים מנסה לחתור לתיאור המורכבות, בה הפוליטי כופה עצמו על האישי ודורש להתעסק בנושאים הבוערים שהם חלק מהקיום הלבנטיני, מתוך הכרה בכך שהתכנים הפוליטים והאינטימים בלתי נפרדים. אבל מהו בעצם הפוליטי? תשובה אפשרית עולה מתוך הטקסטים הכלולים בגיליון זה.
גם תפישת גוף היא פוליטית, כך גם דיכוי נשים בחברה פטריאכלית, כמיהה למערביות, מחשבות על זהות ישראלית אפרופו שאלת האנטישמיות, הכיבוש המתמשך והסכסוך הישראלי-פלסתיני המדמם. ברצוננו לתת במה לקולות יצירתיים והגותיים שמאפשרים בחינה ביקורתית ומורכבת של הסיטואציה הפוליטית, לייצר שיח ער סביב המקום בו הפוליטי, החברתי והאישי מתחברים לכדי מארג של זהויות ופערים.
אלת המסטיק אינו עוד כתב עת לשירה, פרט לשירה ניתן למצוא בו גם מסות, פרוזה ואמנות בארבעים ושמונה עמודיו. הגיליון כולל את המסה "אל תגעו לי באנטישמיות! ובעצם, למה לא?" מאת אסף תורג'מן. תורג'מן קורא להמרת השיח המושגי על אנטישמיות לשיח פוליטי-חברתי שמחויב לבני-אדם ולמקום בו אנו חיים, שרואה בעצם הכלת המושג אנטישמיות על שנאת כל מיעוט נרדף, ולאו דווקא שנאת יהודים, פיתרון הומני שלוקח ברצינות כל גילוי שנאה, ולא מייצר איזה מדרג גזעני מיסודו של שנאה. לטם רוטביין-שר עונה לאסף במסת תגובה, מתייחסת אל טיעוניו, את חלקם היא מקבלת ואת חלקם היא שוללת מתוך תפיסת עולמה.
דיאלוג זה הוא חלק מהדרך שאלת המסטיק משרטטת לעצמה, יצירת דיאלוג, ומחשבה שמגיבה למחשבה אחרת ומודעת לכך שאינה מתקיימת בריק.
משתתפות ומשתתפים בגיליון: אסף תורג'מן, אימן אגבאריה, כרמית רוזן, נטע רם, שחר סיון, יונתן בן עמי, לטם שר-רוטביין, ס. טסטר, יצהר ורדי, ערן מוסקוביץ, מתי שמואלוף, מיטל נסים, לילך ובר.
גליונות נוספים