מה חדש
שבועיים לפני ערב "יניקת שירה", בו נערכה הופעה של משוררים ומוזיקאים, הקלטנו את המשתתפים באולפן ההקלטות של הוסטל איילון. את התוצאה אפשר לשמוע כאן: /http://www.myspace.com/shiraivrit קרא עוד
שמשון קורא
אז שמשון החליט, ושמשון זה אני, אז אם הוא החליט - מה אני אגיד, ללכת לראות איפה המשוררים ממלאים טוטו, כי הטוטו מקדם את הספורט בישראל. בקיצור, חיפשתי בית-קפה עם שם כמו "מפגש פלה", "המקום של בניון", "אצל בנאדו", ובסוף מצאתי מקום כזה, "הנסיך הקטן". קרא עוד
הקומיקס בישראל עדיין צעיר. שם אנחנו נמצאים. מה רואות העיניים הנפקחות לעולם החדש ברגע הנביטה. הקומיקס חשוף למבטינו המחפש נרטיב רענן למציאות שחוקה-מה.הקומיקס בישראל מהדהד לחלוקת העבודה התרבותית והפוליטית בחברה. הוא אינו צומח מתוך המעמדות הנמוכים, כפי שאירע במקומות רבים בעולם (ראו מאמרו של ד"ר דני פילק). ברובו הוא מחזק ומכונן מחדש שדה "לבן", אליטיסטי, הגמוני, סימבולי-תרבותי. ישנו דיון ער האם הוא עדיין מתקבל כאמנות "נמוכה" אשר מקומה בשולי התרבות, אך באופן פרדוקסאלי צרכניו העיקריים הן השכבות האליטיסטיות. הוא מסמן נרטיבים של זיכרון אירופונצטרי. סדר-היום הפוליטי שלו דוחה עיסוק נרחב בשאלות חברתיות רחבות. למשל, נוכל למצוא התייחסויות רבות לשואה בחוברות קומיקס שונות, אך כמעט ולא נמצא בהן דיון: בזיכרון היהודי-ערבי (ראו את העבודה של יובל כספי על מוסא שלוש, ראש-העיר היהודי-ערבי של תל-אביב) או בצלקות היסטוריות אחרות (ראו עבודה של דולה יבנה על פרשת חטופי-תימן) או בשאלה הקולוניאלית/פוסטקולוניאלית (ראו מאמרה של דליה מרקוביץ').מתוך: "מגדלור לעתיד אחר: מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראלface="מתי שמואלוף ובת־שחר גורפינקלכתב-העת הכיוון מזרח, גיליון 15