מה עשיתי בחופש הגדול

אורי יואלי
הוצאת סיטרא אחרא

מחיר: 40.0 ש"ח

"כבר כמה חודשים ואני עדיין צופה ברחוב אלנבי, כמעט כל יום, ממקומות שונים אך קבועים, מזויות מסוימות, פריימים, ועדיין מגלה כל פעם דברים חדשים. יש משהו ברחוב הזה, יש משהו בחיים המתנהלים בו, החולפים דרכו. יש משהו בצפיה.
ועדיין כותב, רק כשאני שיכור או מסטול. רק בחוץ.
גם זו השרדות, גם זה כנגד כל הסיכויים."
מה עשיתי בחופש הגדול הוא תולדה של קיץ הזוי ושיכור של מורה בחופשה המבצע צלילה מכוונת אל תחתית החבית במטרה לבדוק מה נמצא שם למטה, תוך חשבון נפש מקיף ונוקב. ילדים, אל תנסו את זה בבית. מבין השורות והסיטואציות החוזרות על עצמן מתבררים לאיטם עומק הבדידות והכאב, וסיפור המרדף המעגלי אחרי דמות עלומה המתקיים כל העת ברקע.
"מה זה הטקסט הזה?
פנקס אחד מתוך רבים, מתחילת החופש הגדול ועד יום כיפור, נסיון לזכות למחילה מעצמי, בלי לשים זין.
יומן אבדון ופרידה.
שרדתי את זה.
השנה הבאה משתרעת לפני, מוכנה לכל.
כל הנדרים הותרו.
בואו נשים, בוא אלכוהול, בואי מוסיקה, תמיד יהיה לנו את אלנבי."
"מה עשיתי בחופש הגדול" הוא צד א' של הספר. לאחר סופו יש להפוך את הספר לצד ב'. צורת עימוד והדפסה זו שימשה להדפסת רומנים זולים בשנות החמישים והשישים, בגדר "שניים במחיר אחד". כאן היא מתכתבת עם תקליטי הויניל. את העטיפה עיצב JEWBOY.

"יום אחד אולי תיסחף ספינה נטושה אל המזח שמאחורי הדולפינריום, תיתקל בקצה שובר הגלים. קול חבטה עמום ישמע, האדמה קצת תרעד, החרטום ינעץ בין שני סלעים, הספינה תתנדנד עוד קצת, ואז תעצור.
ואז מישהו ירד ממנה. אדם אחד. חתולי המזח יזוזו הצידה, יפנו לו דרך, הוא ידלג בין סלעי שובר הגלים לעבר החוף. אדם אחד."

כך מתחילה האגדה האורבנית, חתולי המזח, שמספרת על שבוע אחד בתל אביב, שמתחיל כמו כל שבוע. באותו היום בו נתקעת הספינה בחוף הדולפינריום יש פיגוע גדול, והאדם הזה, שירד מהספינה, זוכה בפרס הגדול בפיס, ולאט לאט, לא ברור איך ולמה, הוא מושך אליו לספינה שיירות של אנשים; בהתחלה אלה העובדים הזרים, אבל מהר מאוד נמשכים, נשאבים, אל הספינה, כל האנשים, הולכים אליה בדממה, בנימוס, בחיוך של השלמה, ונבלעים בתוכה, ואף אחד לא יוצא. ואחרי האנשים נשאבים אל הספינה החתולים, והציפורים, והעיר מתרוקנת מאנשים, ננטשת, נאלמת דום, חוזרת להיות יפה, כמו ביום כיפור.
והאדם הזה, שפתאום מופיע, לא ברור מה הוא; סוג של משיח? חלילן מהמלין? אשליה? מה הוא מחפש בתל אביב, ומה האנשים של תל אביב מוצאים בו.
על הרקע הזה, סיפור של אהבה, או תשוקה, או צורך לא להישאר לבד, או הכל ביחד, בין שני אנשים – הוא בעל בית קפה הממוקם מול הספינה הנטושה, היא המלצרית שלו, למרות שהיא לא שלו, ושניהם מוצאים את עצמם ביחד בתוך העיר הזו, לבד לבד. ורק הם, וחתול מזח אחד מצולק, לא נמשכים אל הספינה הנטושה משום מה, אולי כי "כל מה שאיננו תחושה הוא אשליה", ואולי בגלל שטוב להם ביחד, אבל לא לתמיד, כי הכל נגמר. אבל בזמן הזה שהם ביחד הם לומדים לאהוב ולזיין אחד את השני בצורה שהם לא ידעו שהיא אפשרית.